חדש
החדש בהשקפת הייחוד
בהשקפת הייחוד ערכו של דבר חדש, כמו ערכו של דבר ישן, תלוי באופן בו הוא קשור לנקודת האמת, נקודת האמצע, ומבטא אותה, וביכולתו להקים משכן לה' עלי אדמות. החדש אינו חשוב מפני שהוא חדש, והאדם המחדש אינו אמור להתגאות בחידושיו. העולם מתחדש תדיר, ואף בתורה מתגלים חידושים בתמידות; בכל דור מתגלים הארות חדשות, וכל חידושים אלו יונקים מהדורות הקודמים, מהמסורת העתיקה, מהישן. החידוש אינו מבקש להחליף את הישן, אלא לגלות בו ביאורים חדשים, המחדש הינו ננס העומד על כתפי ענק.
החדש בהשקפת הפירוד
בהשקפת הפירוד, ה'חדש' עבר חילון, ומעתה החדש נתפס כדבר חילוני. המחדשים מתייחסים לעבר, לישן, בהתנשאות. בני הדור החדש בזים לקודמיהם ולתורתם, ורצונם הוא למחוק את העולם הישן: 'עולם ישן עדי יסוד נחריבה'. המחדשים מדמים בעצמם שהם השיגו את האמת כולה בתבונתם וברוחב דעתם, וכי חידושיהם הינם פרי יצירת דעתם האישית ואינם מהווים המשך לחידושי הדורות הקודמים, ואינם נובעים מהם. בתפיסה זו החדש הוא האמת השלמה, והישן אינו אלא דבר מה פגום, שערכו הינו ארכיאולוגי בלבד. כנגד חדש זה, המבקש להחליף את הישן קמה השקפת הייחוד ואמרה: החדש אסור מן התורה, חדש זה שמתכחש ליניקתו מן הישן, שבז לדורות הקודמים ומבקש להשכיחם והחליפם, פרי היוהרה האנושית הינו, ואין ללמוד ממנו. תהליך הפוך, עבר היחס לישן שנתפס כדבר דתי בהכרח.
מתן תורה תמידי והתחדשות עשויים לשמש כחלופה בלשון הקודש ובלשון העברית החרדית לתיאור חידושי תורה וחידושים בכלל באופן מתוקן, בהשקפת הייחוד.