התורה אינה עומדת אלא ניתנת בתמידות
מתן תורה תמידי הוא מושג המכיל ניגודיות. מצד אחד, מתן תורה הוא שמו של המעמד הנשגב והנעלה שהתרחש בעבר, בו השם יתברך התגלה לבני ישראל במדבר סיני ונתן להם את התורה הקדושה. מאידך, מתן תורה תמידי מלמד כי מעמד זה לא פסק, אלא ממשיך ומתמיד להתקיים בעולם.
היות מתן התורה – מתן תורה תמידי מתגלה בפועל בחידושים המתחדשים בתורה בכל דור ודור כפי בחינתו. התורה כולה היא תורה משמים, והחכמים ולומדי התורה המחדשים מתוך לבבם בתורה ובפירוש המצוות וגדרם, מחדשים חידושי אמת. תוקפם וסמכותם של חידושים אלו נובע מכך שכביכול ה' ממש אמר עכשיו לעשות את המצווה הזאת וההלכה הזאת כך וכך.
ב'מתן תורה תמידי' נכללים כל החידושים שהתחדשו ושעתידים להתחדש בתורה ובהלכה.
וענין נותן התורה. באמת השם יתברך כבר נתנה, אבל עדיין נותן התורה ולא יפסוק. קול גדול 'ולא יסף' (דברים ה, יט) מתרגמינן 'ולא פסק', כי קולו חזק וקיים לעולם. כי [חידושו של החכם] היה כלול בקול ההוא בכח. אבל לכל זמן ועת, לא הגיע עדיין עת שיצא מכח אל הפועל, כי היה הדבר תלוי לפי התעוררות התחתונים, ולפי מהותם ואיכותם, ולפי מדרגות הנשמות שבכל דור ודור. כי בבחינת הכח לא פסק, כי אין מספר ואין לו סוף ותכלית, לפי ההתחדשות ומקור הנשמות בכל דור ולפי ענין כח התחתונים, שמעוררים כח העליון. נמצא הקדוש ברוך הוא נותן התורה, והוא נותן התורה בכל עת ובכל שעה. המעין הנובע אינו פוסק ומה שנותן, הוא בכח מה שנתן. (של"ה תולדות אדם בית חכמה, בדילוג) הנה זה בא גם עכשיו בכל עת ובכל זמן שאדם יושב ועוסק בתורה, אזי בא ונמשך אותו הקול עצמו שהיה במתן תורה (ליקוטי תורה, שיר השירים, ד"ה ששים המה מלכות, דף מ, ב).
| מונחי השקפת הייחוד - ישן חדש |
 |