פריט ידע תכלית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תכלית

אין חוץ בעולם כלל, תכלית הכל למענו


תכלית היא שימוש בדבר בהתאם לייעודו המקורי. הבריאה כולה הינה מעשה ידי ה' שבראה ברצונו ועל פי תורתו. הכל – גם מה שנראה 'חוץ' – תכליתו היא 'פנים'. הדברים נאמרו בפסוקים רבים. הראשון שבהם הוא כבר בסיכום הבריאה: טוב מאוד.

ייעודו של היהודי הוא להרבות את כבוד ה'. התכלית של העולם כולו על כל חלקיו וברואיו הוא לבטא את כבוד ה'. היהודי רשאי ומחויב להשתמש בהם באופן שמביאם אל התכלית. בכל סיטואציה, כאשר אנו עומדים מול משהו שנתפס כ'חיצוני', הרי שאנו מסתכנים בשפיטה לא נכונה, זו השקפת הפירוד המנוגדת להצהרה הכי יהודית שבה מקדשים את ה': בעלמא די ברא כרעותיה (-בעולם שברא כרצונו!). נמצא שהעולם כולו הוא מציאות אלוקית אחת גדולה ולא שייך להבחין בו בין 'פנים' ו'חוץ' אלא בין 'תכלית' וחוסר תכלית.

כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו (ישעיהו מג, ז). היינו, כל הבריאה, העליונים והתחתונים, כל המתייחס אל שמי שאני בראתיו לכבודי בראתיו, שתכלית כל הבריאה הוא לכבודי, ואם כן בהכרח שהכינותי כל המציאות ותקנתיו וגמרתיו רק על אופן זה שכל המציאות כולו יעזור לזה, וכל המציאות הוכן שיהיו אמצעיים עוזרים אל התכלית הזה אשר על ידו ישתלם המציאות בכלל להשיג את התכלית המבוקש שהוא שלימות המציאות כולו (מלבי"ם ישעיה שם, בדילוג).