לא פועלים, שותפים
היהודי, נעשה שותף עם הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. היהודי אינו מתהלך בעולם בתחושת בעל בית יחידי, ואינו מנהל את העולם כרצונו מחד. אולם אינו מתהלך בו גם כאורח לרגע, כזה שבידיו להתעלם מהמצוקות והעוולות המתקיימים בעולם, ולהפטיר כלאחר יד: שבעל הבית יסתדר.
יהודי יודע, כי הקדוש ברוך הוא ברא עולם שלם, כילה את מלאכתו, ומעתה הטיל על כתפיו את המשך המלאכה. יהודי אומר ויכולו, יודע כי הקדוש ברוך הוא פעל עד עתה כבורא עולם לבדו, ומעתה כילה את מלאכתו שנעשתה ביחידות ומעתה חפץ הוא לפעול בשותפות: לפעול בעולם דרכו של היהודי. לשם כך נתן הוא את תורתו לעמו, כדי שהללו לא ישקטו על שמריהם, יכירו בכך שמישהו שיתפם בעסקיו ורוצה שייטלו עליהם את האחריות שעסקם אלו יתנהלו כהוגן, יפרחו ויצליחו. שיחדשו בעולם, יצרו בו ויעמדו על נפלאותיו; שידאגו לזולתם, ויעמדו למגן לכל עשוק, וילכו בדרך ה' לעשות צדקה ומשפט. לשם כך נפח בהם נשמת חיים, וכידוע – הנופח, משלו הוא נופח. נפח בהם את רצונו להיטיב; נפח בהם מכוחו ליצור ולחדש; נפח בהם את הדאגה לחלש, למסכן, את התשוקה לשמח, את העוז והכוח לקום כנגד צרים.
כנגד המתנזרים מן העולם ואינם מתעניינים במתרחש בו מחד, וכנגד החשים עצמם שהעולם שלהם לבדם הוא, והעולם מסור בעיניהם ליצירה, לשינוי, הרכבה והכלאה בלא רגישות והתחשבות ['ידע הוא כוח'] – אומרת השקפת הייחוד: שותפות. כנגד אלו המתנערים מהתחושות המוסריות הפועמות בליבם ורואים בהם רגשות 'גשמיים' מחד, וכנגד החושבים את התחושות המוסריות הפועמות בליבם ליצירתם האישית – אומרת השקפת הייחוד: שותפות, הקדוש ברוך הוא נטע בנו רגשות אלו כדי לשתפנו במלאכתו, מלאכת שמים וארץ.
אמר רבי שמעון בן אלעזר, מתחילת ברייתו של עולם נתאווה הקדוש ברוך הוא לעשות שותפות בתחתונים (בראשית רבה ד) כמו שאמרו חז"ל (שבת י.) הדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, יסוד גדול אנו לומדים מכאן, שכל הבריאה היא עסק כללי של חברה משותפת, שלכולם יש בה חלק ממש (דעת חכמה ומוסר חלק ב מאמר ט)
