'עבדת את השם אלוקיך בשמחה ובטוב לבב ומרוב כל'
נקודת היהדות החרדית היא צדיקות שטוב לה. התורה ניתנה ליהודי כתורת חיים כוללת כל, המעניקה קיום גשמי ורוחני מלא, שבכוח העוצמה הפנימית שלה עשויה אף לסחוף את האנושות כולה.
היהדות החרדית, אף כשהיא בוחרת להסתפק במועט, אינה עושה כן משום שהיא מפחדת מן העולם, או משום שהיא רואה בו כביכול מקום רע שאינו עשוי להיות משכן לקדוש ברוך הוא. העולם – עולמו של ה' הוא, והוא המבקש להיטיב לנו בחיינו עלי אדמות. לכן היהדות החרדית זוכה לחיות חיים מלאים וטובים, חיי אושר ועושר. אורחות התורה מכוונים את דרכה לעבר חיי עבדת ה' מתוך שמחה וטוב לבב ומרב כל.
אפשר לאדם לזכות לשני שולחנות ולחיות חיי תורה מלאים ושמחים במרחבי שפע רוחני וגשמי. צדיקות שטוב לה מעניקה ביטחון ומלאות שאודות לה פרוזות נשב ולא נפחד ונתבצר מאחורי חומות גבוהות דלתיים ובריח. את הארץ ומלואה נתן ה' לבני אדם, ועלינו לשמוח באילנותיה ובריותה הטובים אשר ברא כדי להנות בהם בני אדם.
על ידי השקפת התורה נוכח, שלא רק שאין היראה והשמחה צרות זו לזו, לא רק שהאחת אינה שוללת את חברתה, אלא להיפך, הן מחייבות זו את זו וממלאות אלו את אלו. בשביל היתה קדושה ואלקית מלאה תורה ויראת שמים, ועל כן היתה צריכה להיות מלאה חיים וענג שאין דוגמתם, וכל פגימה בשמחה וענג היא מופגימה גם ביראת ד' וחיי התורה. כי מה היא הוראת התורה בכלל אם לא הקריאה אל החיים, ומה היא דרישתה מן האדם אם לא 'ובחרת בחיים' זוהי תמצית כל התורה כולה! (שיחות הסבא מסלבודקה, מאמר יראה ושמחה, בדילוג)
| מונחי השקפת הייחוד - נקודת האמצע |
 |