נקודת המרכז המחייה את ששת הקצוות
ששת הקצוות שיש לכל דבר בעולם, קיימים תמיד רק ביחס לנקודת האמצע שישנו לכל דבר. בלא ציון נקודת מרכז, אין מעלה ואין מטה, אין קדימה ואין אחורה, אין ימין ואין שמאל. רק לאחר שהגדרנו מה היא נקודת האמצע נוכל ביחס לנקודה זו להגדיר מה הוא מעלה ממנה ומה הוא מטה ממנה, מה הוא מקדימה לה ומה הוא מאחוריה, מה מימין לה ומה משמאל לה.
לדוגמא, ביחס לנקודה מסוימת בחלל - מה שנמצא בימינה של נקודה זו, הרי הוא 'ימין', ומה שנמצא בשמאלה של נקודה זו, הרי הוא 'שמאל', אך ביחס לנקודה אחרת העומדת מימין לנקודה הקודמת, הרי מה שמקודם היה ימין, עכשיו הוא שמאל, וכן אותו הדבר ביחס לנקודה שלישית שעומדת מעל הנקודה הראשונה מה שמקודם הוגדר כ'מעלה', ביחס לנקודה שלישית הוא 'מטה'. כל הצדדים משתנים ומוגדרים רק ביחס לנקודת אמצע מסוימת. בלא קביעת נקודת מרכז לא יהיו לנו ששה קצוות. נקודת האמצע, היא זו ה'מולידה' את ששת הקצוות, והם יחסיים לה.
גם העולם כולו, העשוי ששה קצוות, סובב את נקודת האמצע. בית המקדש ואבן השתייה שוכנים בנקודת אמצע העולם, והקב"ה, השכין את שמו בבית המקדש, בנקודה הפנימית, שם שכינתו שורה, וממנה הוא מעניק הוויה וקיום לכל ששת קצוות תבל הסובבים את נקודת האמצע, ומחייה את כל הניגודים השונים הסובבים את נקודת האמצע.
'נקודת האמצע' היא היא נקודת היהדות החרדית ומהותה, שאין לה אלא אלא לב אחד לה' אחד מאחד כל.
שש צלעות לשישה צדדים והיכל קדוש מכוון אמצע, ברוך כבוד ה' ממקומו; הוא מקומו של עולם, ואין העולם מקומו (ספר יצירה). דברים אלה רומזים על הענין האלוקי המאחד את ההפכים, בדומה לנקודה הנמצאת במרכזו של גוף בעל ששה צדדים ושלשה ממדים, כי כל זמן שלא נקבע התוך בגוף הזה אין לקבוע בו הקצוות (כוזרי ד, כה). לית תנועה בגלגל בשית סטרין אלא בההיא נקודה, וההיא נקודה איהו יחודא דכולא ואסהידת על ההוא יחיד דלית ליה שני, דאוקמוה עליה רבנן שצריך ליחדו כדי שתמליכהו על השמים ועל הארץ ועל ד' רוחות עלמא (זוה"ק ח"ג רכג:).
| מונחים לתאור השקפת הייחוד |
 |