יבוא גוי צדיק שומר אמונים
נקודת היהדות החרדית היא נאמנות בברית. הברית, היא נקודת האמצע – בה מתאחדים שמים והארץ, היא המאחדת בין הקדוש ברוך הוא וישראל. מקדם, נכרתה ברית בין הבורא לעמו הנבחר. העם הלך אחרי קונו במדבר, בארץ לא זרועה, היה מלומד בניסים ונכשל בחטאים שבים ונשנים אך הברית הלכה והתהדקה. היהודי נשבע אמונים לאלוקיו ודבק לנצח בתורתו אלפי שנים. כל חיי היהודי היו אהבת דודים לבוראו. וגם כאשר מפני חטאינו גלינו מארצנו, המשכנו לדבקו באלוקינו: כל היום כלימתי נגדי ובושת פני כסתני. מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומתנקם. כל זאת באתנו ולא שכחנוך, ולא שקרנו בבריתך. לא נסוג אחור לבנו ותט אשורנו מני ארחיך (תהלים מד, טז – יט).
במאות השנים האחרונות, כשהשקפת הפירוד נשאה ראש, ביקשו זרים להתכחש לברית ולפגום בה. במין שמחה של נער מתבגר ה'מגלה עולם', מתוך הימשכות אחרי רעיונות נוצצים המקנים לאדם עצמאות ומדמים לו כי גאולתו מסורה בידיו, היו סבורים אי אלו פורקי עול להפר ברית, לראותה כמין עקשנות, פנטיות. אולם, למרות הכל, בטבורה של הארץ המובטחת, בארץ הקודש, הקימה את חייה מאפר קבוצת נאמני הברית עם ה' מחדש. מתוך עמידה איתנה מול רוחות הזמן החולפות, הממירות אלוהים אחרים באלוהים אחרים תדיר, המחליפים גאולה בגאולה ותקווה בתקווה, נותרה לה היהדות החרדית נאמנה לברית עם אלוקיה. הנאמנות החרדית לדבר השם היא זו שממשיכה לדרוש ולהתחנן מול קונה ומצפה שיפן ה' אל הברית ותתעורר מחדש ובגלוי אהבתינו הישנה.
ידידי השָׁכַחתָ חנותךָ בְּבֵין שָׁדָי
ולמה מכרתני צמיתות למעבידָי
הלא אז בארץ לא זרועה רדפתיך
ושֵׂעיר והַר פָּארָן וסינַי וסין עֵדָי
והיו לךָ דודי והיה רצונךָ בי
ואיך תַחֲלֹק עתה כבודי לבִלעָדָי
היש בלתך גואל ובלתי אסיר תקוָה
תנָה עֻזךָ לי כי לךָ אֶתנָה דֹדָי. (רבי יהודה הלוי)
| מונחי השקפת הייחוד - נקודת האמצע |
 |