קדימה אחורה. שמרנות או קידמה?
רבים רגילים לחלק דברים שונים בחיים ל'ישן' או ל'חדש': דברים מסוימים 'ישנים' או 'חדשים'; רעיונות שונים 'ישנים' או 'חדשים' ואף נטיות נפש: נטייה להיאחז במוכר ולתת אמון במה שהחזיק דורות רבים – 'שמרנות', מול נטייה להתעדכן בחידושים עכשוויים ולהביע אמון בבני הדור וכוח יצירתם – 'חדשנות'.
מזרח ומערב, קדם ואחור, מסמלים את הניגוד הזה: צד המזרח, בו מתחדש היום, מסמל את החדש, המתקדם – 'קדם', ואילו צד המערב, בו שוקעת השמש, העולם קופא על שמריו, מסמל את הישן, העומד ופניו אחורנית – 'אחור' הנאחז במה שכבר היה.
בהשקפת התורה השורשית אין לאדם להכריע כאחת מבין הקצוות אלא יש לשני קצוות אלו להתקיים זה לצד זה – כשהישן אינו בא לשלול את החדש ואת ההתחדשות, והחדש אינו מתיימר להחליף את הישן ואת האמון במה שכבר התקיים יפה דורות רבים – ואף להשלים זה את זה – הישן משמש בסיס לחדש וגורם מפרה, והחדש ניזון מהישן, מפרש אותו ומעוצב על ידו.
בדורות האחרונים החלה להתפשט השקפת הפירוד המפרדת את הקצוות המנוגדים אלו מאלו אופן מוחלט, עד כי נדמה ששני קצוות אלו –הישן והחדש – שוללים זה את זה, ועל כל אדם לבחור במה הוא דבוק: בישן או בחדש. כך גם תופעות שונות ומושגים ורעיונות שונים מוינו ככאלו השייכים באופן מובהק לקצה אחד: הדת – שובצה בעולם ה'ישן' והחירות – ב'חדש'; המסורתיות ב'ישן' והמחקר ב'חדש' וכן הלאה. ולבסוף בני אדם עצמם קוטלגו: 'פרימיטיביים' הכבולים אל הישן ואינם מאמינים בקדמה, מול 'נאורים' המתיימרים להחריב עולם ישן ולהקים עולם חדש תחתיו.
אולם, בדורנו, שככו גלי הקדמה הזועפים, ושוב ביד היהדות החרדית להכריז בגאון כי ה' אלוהנו ה' אחד, ה' גם קדמון ואלוהי הראשונים וגם עושה חדשות אלוהי האחרונים, ועלינו לדעת את השקפת הייחוד המלמדת כי שני הקצוות שוכנות זו לצד זו בשלום, ואף מפרות זו את זו. דבר זה, בא לידי ביטוי בלשון הקודש במושגים ומונחים המבטאים את הקשר ההדוק שבין שתי הקצוות, ואת התרומה ההדדית של כל קצה לקצה המקביל לו.
אולך אתכם בדרך חדש שלא היה מעולם, אף על פי שהוא בדרך הישן מכבר, אף על פי כן הוא חדש לגמרי.
(חיי מוהר"ן ב, ירושלים שתמ"א, עמ' רסד)
ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו (ויקרא כג י) ביהדות צריכים לחדש בכל פעם, 'ואכלתם ישן נושן' היינו שכל איש ישראל יש לו נקודה מאברהם אבינו זה הוא ישן נושן, 'וישן מפני חדש תוציא' היינו את ההתחדשות צריך להוציא לבד, קדושה חדשה בכל יום (אמרי אמת, בחקותי תרצ"ג, בדילוגים).
| מונחים לתאור השקפת הייחוד |
 |