פריט ידע חרדת קודש

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חרדת קודש

אנחנו לא חרדתיים אלא בעלי חרדת הרוממות

נקודת היהדות החרדית היא חרדת קודש. חרדת קודש היא החרדה מן ה', מהדר גאונו של יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא את הכל. חרדת קודש זו אינה נובעת מחוסר ידע טכני, ולא מעובדה שאינני יודע מה יושת עליי, היא אינה יראה מאיום עונש כלשהו בעולם הזה, בגיהינום או בעולם הבא. השתחוו לה' בהדרת קודש, אל תקרי בהדרת [קודש] אלא בחרדת קודש (ברכות ל:). חרדת הקודש נובעת מהכרה בהדרת קודש, מתוך עמידה נוכח ההדר האלוקי הממלא את העולם. העמידה נוכח ההדר הנפלא, לא מאפשר ליהודי לחוש בוז כלפי העולם, להתנהל בו בהפקרות ובקלות דעת. ההדר, ההוד, השגב הקיימים בעולם בו שיכן ה' את זיו כבודו, משרים תחושת חרדת קודש על כל חיי האדם. היהודי מתהלך בעולמו של ה' בזהירות: הוא לא חולם חלומות גדולים כיצד לעצב את העולם כאוות נפשו; הוא לא מבקש להשתלט על העולם וליהנות ממנו ככל שתשיג ידו. הוא מתהלך בעולם בענווה, ביראת רומות ושגב, בצניעות.

ההדר הממלא את העולם מזכיר לאדם את הפער הבלתי נתפס שבין האנושי ובין האלוקי, בין האדם שבין לילה היה ובין לילה אבד, שכמוהו כאין, ובין ה' החי לעד וקיים לנצח ומקים עולם עדי עד; בין האדם שהשגתו מועטה כל כך, שכוחו דל כל כך, ובין ה' בוחן יודע כל וכל יכול, בין עליבותו של האדם ובין השגב האלוקי, שלמרות הפער הגדול מאוחדים ודבוקים יחד. מכאן נולדת חרדת הקודש בעמידה התמידית לפני ה'. זו בעצם מהותה של חרדת הקודש – יראת שמים.

יראה זו מביאה את האדם לדבוק באמת בכל לב, ולקנות מידות טובות בנפשו, לשמור את מצוות התורה בשימת לב וערנות, בחרדת קודש, שהרי האדם עומד לפני ה', והעסק בתורה ועשיית המצוות הינם רגעי המגע בנשגב ובמרומם, במסתורין ובפלא. וככה חי אדם מישראל את כל חייו: הרי הוא מתהלך כל ימיו בגנו של ה', הנוכח בו תדיר, המקיימו באהבה תמיד, ומתוך כך הרי כל מעשיו, דיבוריו ומחשבותיו נמסכים להם בחרדת קודש: אל מול האין סוף ברוך הוא עומד הוא כל ימיו.

כתב רשב"י כל מצוה שהיא לא באהבה ויראה אינה מצוה, והיראה הגדולה מביאה אהבה כדכתב בספר חובת הלבבות (שער אהבת ה' פרק ג)... ואקרא לו [לספרי, ספר חרדים והוא] שם חדש אשר פי ה' יקבנו, שנתרעם עלנו ביד ישעיה הנביא (ישעיה כט, יג) ותהי יראתכם אותי מצוות אנשים מלומדה, כלומר, שהמה חשבו שמה שכתבתי להם בתורה (דברים י, יב)  מה ה' אלוקך שואל מעמך כי אם ליראה היא יראה קלה, מצות אנשים מלומדה, ואין הדבר כן, אלא כדכתיב (יונה א, י) ויראו האנשים יראה גדולה, והיראה גדולה  נקראת חרדה, כדפירש יתברך על ידי ישעיה עצמו (סו, ה) החרדים אל דברו, החרד אל דברי (שם, ב) על כן מזכרת מצוות זה קראתי ספר חרדים (ספר חרדים בהקדמה למצוות)