פריט ידע התמסרות

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

התמסרות

אנחנו לא פנטים אנחנו בוחרים להתמסר

נקודת היהדות החרדית היא התמסרות. בתודעת היהדות החרדית, זהותו של החרדיות אינו הישן באשר הוא ישן, כשם שניגודו של החרדי אינו החדשן באשר הוא חדשן, הניגוד האולטימטיבי לחרדי – הוא הפשרן. זה שאינו מוכן למסור הכל בכדי להישאר מסור לדבר ה'. מהתמסרות מוחלטת זו נובעת החרדיות, לעיתים היא עשויה ללבוש פני מגננה: אל מול החוץ החדש והארצי המנסים לכבוש את ליבם של המתמסרים – מולם ניצבת ההתמסרות. אולם ההתמסרות איננה רק מגננה. בעצם, ההתמסרות כוללת כל: המתמסר, מתמסר כולו אל הקדוש ברוך הוא. כל הלכי הנפש המרצדים בו, כל כוחות החיים הפועמים בקרבו, כולם מסורים לדבר ה'. ההתמסרות נותנת בידינו כוח כפול: לדחות הלכי רוח אופנתיים, ולמצוא הארות חדשות בתורה על פי מחשבות של אמת.

ההתמסרות לתורה, עשויה להתכנות בכינויים שונים: יראה, חרדה, אדיקות וכיוצא באלו. כולם אמורים לבטא את ה'עקשנות' החרדית שלא לשנות דבר בתורה. בעיני אחרים, שלא באו בסודה של התמסרות זו, נדמה הציבור המסור כציבור החושש משינויים, משל היה רוצה בהם, משל יש להם מקום ורק היראה היא הגורמת למתמסרים לשלול את השינויים. בעיני אלו נדמית היהדות החרדית – כמין השקפת עולם 'קנאית', כזו המפרדת בין הקצוות ומשתכנת לה בקוטב אחד. אולם היהדות החרדית דבקה בנקודת האמצע ואינה קושרת עצמה עם הקצוות. העקשנות שלה היא עמדת בחירה, יזומה: אנו מסורים לתורה, מתמסרים אליה, אנו רואים אפשרויות שונות, אינו חוששים מהם, אלא שאיננו חפצים בהם. התמסרות אינה עקשנות חסרת טעם, התמסרות היא פרי החלטה מוסרית.

כינוי זה הולם יותר את היהדות החרדית, משום שהוא משקף יותר את דרכה. היהדות החרדית מתמסרת לדבר ה' בלא לשאול לשאלת המחיר, בלא לומר שבעד קושי מסוים נפר את הנאמנות. מכאן נגזר היחס לחכמות העולם ולכוחות הבאים מן החוץ: אנו נראה בהם כוחות שעשויים להפר את המסירות שלנו למושא אהבתנו. רק כאשר נדע שהם לא סותרים את ההתמסרות שלנו לתורה, נקבל אותם.

אין תמימות עם ה' אלא ביטול כל ישותנו אליו. הוא שנאמר: בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך (דברים ו, ה). הרי זו מסקנה ישירה מן המצווה שנאמרה לנו בראשונה: והייתם לי סגלה (שמות יט, ה; וראה פירושו שם); כי מצוה זו מניחה את אבן היסוד של כל ייעודנו: יחסנו אל ה' יקיף את הכל - ללא שיור וללא סייג. [זו ה]מסקנה הישירה מאמונת האחדות היא התמסרות גמורה אל ה'  ו[זו] מסקנת מצות שמע, היא מצות ואהבת (רש"ר הירש ויקרא א, ג).