השראה היא מן העליונים
השראה היא מיזוגו של האדם לרגעים עם מה שלמעלה ממנו. בהשקפת הפירוד, אין מגע כלשהו בין השמים והארץ, בין הגשם והרוח. לכן, המונח השראה הינו מונח מושאל שאינו מבטא דבר בעל תוכן אמיתי. אולם, השקפת הייחוד – המאחדת שמים וארץ וקושרת רוחני בגשמי (אורח חיים סימן ו סעיף א), ויודעת כי 'השימוש השכלי הוא המלאך בין היוצר והיצור' (חזון איש כלאים סימן א סק"א) – מלמדת, כי כל יצירה אנושית וערכי תבל, כל חכמת אדם ויצירתו, כולם נמצאים ועומדים בשמים, בכוח, והאדם העומד בארץ מוציאם מן הכוח אל הפועל. זו היא ההשראה – המצב בו האדם מתעלה מעל חיי היומיום, וזוכה למגע כלשהו עם העולם השמימי, מגלה ויוצר בארץ בפועל כדוגמה של מעלה. לפיכך, יצירתו של אדם בעולם הארצי אינה יצירה מגושמת, חומרית, תפלה וחסרת משמעות. יצירתו של האדם הינה ביטוי לרוח ה' השורה על האדם ונשמת שק-י שבקרבו.
עניין המשכות נבואה ורוח הקודש. כי השראה היא בהיות נשמתו בגופו בהקיץ, ויסיר כל מחשבותיו לגמרי, והכוח המדמה שבו יפסיקוהו מבלתי לדמות להרהר בשום ענין מענייני העולם הזה וכאלו יצאה נפשו, וזהו התפשטות הגשמיות, ואז יהפוך כוח המדמה מחשבותיו לדמות ולצייר ולדבק נפשו בעולמות העליונים בציורי השכל ועולה ממש בעולמות עליונים. (כתם אופיר, קומרנא, ד, יג)
