ריבוי כוחות מתאחדים תחת מלכות ה'
השקפת התורה היא השקפת הייחוד, המורה כי אף שאנו רואים בעולמנו כוחות נפרדים זה מזה, לאמיתו של דבר כל המצוי, בשורשו, אחד הוא. כל ההוויה אחת היא, וממציא אחד לה. וממציא זה אין סופי הוא. והכוחות המרובים והמנוגדים הקיימים בבריאה אינם סותרים זה את זה באופן מהותי, אלא משום שכל הכוחות הנבראים והיוצאים מן האין המוחלט אל היש הינם כוחות חלקיים בלבד, וממילא קיים כנגדם כוח אחר שיש לו ניגוד עמם, וכל הניגודים והחילוקים בטלים אל הקב"ה - יסוד ההוויה שהיווה אותם מאין ליש, והוא מאחדם ועושה שלום ביניהם.
וזהו תפקידו של היהודי בעולם – להתעלות מהמבט השטחי, הרואה את ההוויה כולה באספקלריית הפירוד, אל עבר אספקלריית הייחוד. כל מצוות התורה מדריכות אותנו למטרה זו - להשלים את ענין האחדות בעולם. ולשם כך ציוונו הקב"ה לנהוג בשלום ואהבה בנפשנו, לתת את המקום והשיעור הראויים לכל כוח וכוח בנפש ובעולם, כך שלא יסתרו ויכלו את הכוחו המנוגדים להם בנפש. וכיוצא בזה, ציוונו הקב"ה ללכת בדרכי הייחוד בינינו ובין זולתנו, כדי לייחד שמו בעולם.
מידתה של השקפת הייחוד באה לידי ביטוי אף במטבעות הלשון המשמשות אותה. לשונה של השקפת הייחוד רוויה מונחים רבים שאי אפשר לקטלגם באחת משתי הקצוות בלבד, והרי הם מתארים יפה את ההליכה בדרך האמצע ואת האחיזה בשני הקצוות גם יחד במידה הראויה. ואף שמה של היהדות החרדית בלשון הקודש הינו שם קודש, המבטא את אצילותה, עוז רוחה דבקות האמת ויראת השמים שלה.
וזהו ייחודא תתאה דברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שגם כל הפרטים והחילוקים הכל מתייחד כאחד והכל דברי אלוקים חיים... באמת ייחודא תתאה בסוד נעוץ סופן בתחילתן... ושם יוכל להיות זה דריבוי המתאחד ואלו ואלו דברי אלוקים חיים (דובר צדק עמוד קפב).
ציווה לעם אשר בחר ואהבת לרעך כמוך, לא תקום ולא תטור וכו', וכל המצוות שבין אדם לחברו כיוון יתברך לעשותם ייחוד אחד... ואם חלילה וחס ימצא מחלוקת ופירוד ביניהם, לא ישרה בתוכם. ובהראות פירוד בתחתון גורם דוגמת פירוד ואין לך עבודה זרה גדולה מזו ולכן כל איש ישראל יחרד לפגום הייחוד העליון ויתן אל ליבו כי כדי לקיים המצווה הראשונה, דהיינו אנוכי ולא יהיה לך, צריך שיהא לו אהבה רבה ושלום ורֵ עות עם ישראל (חרדים פרק ז, בדילוגים)
השקפת הייחוד מכרזת ואומרת: הוי"ה אחד ושמו אחד, וכל המציאות לכל פרטיה וגבוליה, כל המצוי בה כולו, נובע מאחדותו יתברך שמו. מצווים אנו להזכירה לעצמנו ביום ובלילה תדיר. אותה נקבע בליבנו, נקשור על זרועותינו, נכתיר לראשינו ונקבע בפתחי בתינו, היא שתלך עמנו בכל דרכנו עלי אדמות. תדיר נשנן לעצמנו כי עלינו לייחד שמו, להשקיף על העולם בהשקפת הייחוד ולהתרחק מהשקפת הפירוד. בכל יום מכריזים אנו: שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. (השקפת היחוד והאמונה מאמר ב פרק א)
| מונחים לתאור השקפת הייחוד |
 |