פריט ידע הקצוות המנוגדים

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ששה קצוות מנוגדים

ששת הקצוות.

העולם כולו נחלק לששה כיוונים – מעלה, מטה, מזרח, מערב, צפון ודרום. וכל מציאות הקיימת בעולם עומדת בין ששת קצוות הללו, הסובבים את נקודת האמצע, שלה עצמה אין בן זוג (של"ה חולין, פרק תורה אור, דף פו:). ומצווים אנו לייחד שם ה' ולהמליכו על ששת קצוות אלו, כמו שנפסק בשולחן ערוך (אורח חיים סימן סא, סעיף ו).

ששת הקצוות – שלושת הניגודים.

ששה קצוות אלו הינם שלושה זוגות ניגודים: מעלה ומטה, מזרח ומערב, צפון ודרום. ששת הקצוות, הנחלקים לשלושה זוגות ניגודים, מורים על ששה עניינים שהם שלושה בחינות מהנוגדים זה לזה:

מעלה ומטה – השמימי והארצי. צד מעלה מורה על העולם השמימי, וצד מטה מורה על העולם הארצי.

מזרח ומערב – הניגוד שבין הישן והחדש. צד מזרח, בו השמש זורחת, וממנו מתחדש היום, מורה על החדש, וצד מערב, בו השמש שוקעת, ובו כלה היום, מורה על הישן.

דרום וצפון – הניגוד שבין הפנים והחוץ. צד דרום, הוא הצד התחום שבעולם (בבא בתרא כה:), מורה על צד הפנים, וצד צפון, הוא הצד הפרוץ שבעולם (בבא בתרא שם), מורה על צד החוץ.

שלושת הניגודים – שלושה ניגודים בנפש.

כפי שניגודים אלו קיימים במציאות, כך הינם כוחות שונים מנוגדים המתרוצצים בנפש האדם.

מעלה ומטה – שמימי ארצי: בנפשו של אדם מתרוצצים שני כוחות מנוגדים, האחד מושך אותו לעבר העולם הרוחני, לדביקות, ללימוד תורה ועשיית מצוות, והאחר מושך אותו לעבר העולם הארצי, לעסוק ביישובו של עולם ובתיקונו, לשמוח בו.

מזרח מערב – חדש ישן: בנפשו של אדם מתרוצצים שני כוחות מנוגדים, האחד מושך אותו לעבר החידוש, והאחר מושך אותו לעבר הדברים הקיימים מכבר.

דרום צפון – פנים חוץ: בנפשו של אדם מתרוצצים שני כוחות מנוגדים, האחד מושך אותו לעבר הדברים המוכרים לאדם, המקובלים בקרב בני קהילתו, ונראים לו כ'משלנו'. והאחר, מושך אותו לעבר הדברים הזרים לו, לכיוון החוץ, ונראים לו כ'של אחרים'.

ניגודים אלו באים לידי ביטוי בדרכי אדם בחייו: פעמים שאדם נמשך יותר אל החדש ובוחר בו משום שהוא חדש, ופעמים שאדם נמשך יותר אל הישן ובוחר בו מכיוון שהוא וותיק וידוע; פעמים שאדם נמשך יותר אל המוכר לו, ובוחר באותם עניינים שנראים לו כ'שלנו' – הפנים, ופעמים שאדם נמשך יותר אל הדברים העשויים להתקבל בקרב כל בני העולם, ואינם נמסרים לבני קהילה מסוימת – החוץ; פעמים שאדם נמשך אל העולם השמימי, ויש הנמשכים אל העולם הארצי.

ששה קצוות נפרדים וששה קצוות מתלכדים יחד.

בהשקפת הפירוד נדמה כי ניגודים אלו נפרדים לגמרי זה מזה, ונלחמים זה בזה, עד שאי אפשר לאדם לאחוז בשני קצוות אלו, ועליו לבחור באחד מהם. בניגוד שבין השמימי וארצי, על האדם להכריע: או שמשכנו בעולם השמימי, או שמשכנו בעולם הארצי. בניגוד שבין החדש והישן, על האדם לבחור: או שהוא מעריץ את הדברים החדשים ובז לדברים ישנים ומקובלים, או שהוא ירא מן הדברים החדשים ומבקש מחסה בקרב המוכר לו. בניגוד שבין הפנים והחוץ על האדם לבחור: או שהוא נמשך רק אחרי המקובל בקהילתו, או שבן העולם הגדול הוא, ונמשך אחרי המקובל על כל בני האדם.

השקפת הייחוד מלמדת, כי ניגודים אלו יונקים מנקודת האמצע. כל המציאות וכל פניה השונים, נמשכים להם מן הקב"ה המחייה כל, ולפיכך הם מתיישבים יחד זה עם זה, וכל אחד מהם בא לידי ביטוי כראוי לו.

פירוד הקצוות בעת החדשה.

מאז ומקדם, היו ניגודים אלו מתלכדים יחד זה עם זה. אולם בעת החדשה החלה מושלת בכיפה השקפת הפירוד שביקשה להפריד את הניגודים אלו מאלו בתכלית ההפרדה. כיום, אחר שקרסו להם האידיאולוגיות השונות, ושחה לה גאות אדם, בידינו לשוב אל השקפת הייחוד הדבקה בנקודת האמצע.