פריט ידע הוצאה

אנחנו לא יוצאים לשם, אלא מוציאים משם

הוצאה מרשת החוץ לרשות הפנים היא תיאור לדבר מה המופנם פנימה ומקבל את אופיו של הפנים. לעומת זאת, יציאה, היא תיאור לאדם היוצא אחרי דבר מה החוצה, ועוטה על עצמו את צביון החוץ.

אדם הרואה בחוץ דבר מה יפה תואר וחושק בו, אוסרת עליו התורה להיגרר אחרי דבר זה החוצה, וליהנות ממנו שם, בחוץ, התורה מצווה עליו להביאו אל תוך ביתו פנימה, לנתק את הדבר המצוי בחוץ מכל גילוליו ומכל שמלות-החוץ שהוא לבוש בהם. רק אחר שגיירו האדם והתאימו לפנים, הרי הוא יכול ליהנות ממנו. בדומה לכך הורו גדולי ישראל, שיש להוציא את ניצוצות הקדושה מתוך אותם רשויות זרות שהן שבויות בהן, ולהכניסן לגבול ישראל, אל ממלכת הקדושה.

יש לשאול, על מה שאמרו רז"ל על היפת תואר שהותרה, ולא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, וכי מפני שלא יוכל לכבוש את יצרו יתירנה לו? הודיעתו התורה שאם יחשוק בה, אין זה כי אם ניצוץ הקדושה המעורב באומה ההיא נמצא ממנו בגויה ההיא, ניצוץ הנוגע לנשמת האיש הזה, ולכן חשק בה. ולכן התירה התורה, שיתגבר הטוב שבה וידחה הרע ותכנס האישה היא אל הקדושה ותתגייר, וגלחה את ראשה שתסיר האמונות הרעות, והסירה את שמלת שבייה שהיא הלבוש שנעשה ממעשה העברות כעיינין והסירו את הבגדים הצואים (ספר הליקוטים, כי תצא כא)

והנה בהיותי בק"ק וילנה המעטירה, אצל הגר"א... צִווה לי להעתיק מה שאפשר ללשוננו הקדוש מחכמות [עמים] כדי להוציא בלעם מפיהם... ותוסר גאון עוזם וגאות עריצים המון עמים ולשון לאומים (רבי ברוך משקלוב בהקדמה לתרגומו ללשון הקודש את ספר אוקלידוס)

ובחכמת יונית היה בו גם כן ניצוץ מועט מהטוב שמזה הוציאו מהם הרמב"ם וכדומה מחכמי ישראל (ספר פרי צדיק, דברים, יד)