פריט ידע שמימי ארצי

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שמימי – ארצי

מעלה ומטה. רוחני או גשמי?

רבים רגילים לחלק דברים שונים בחיים ל'שמים' או ל'ארץ': דברים מסוימים 'שמימיים' ו'רוחניים' או 'ארציים' או 'גשמיים'; ואף לתאר נטיות נפש: נטייה לעסוק בעניינים שמימיים ולשקוע בהם – 'רוחניים', או נטייה לעסוק בענייני העולם הארצי – 'גשמיים'.

השמים והארץ, המעלה והמטה, מסמלים ניגוד זה: השמים הוא המקום המתואר כמשכן כבודו יתברך, הוא העולם העליון, הרוחני, ואילו הארץ, היא מקום משכן החומר, העולם התחתון, הגשמי.

בהשקפת התורה השורשית אין לאדם להכריע כאחת מבין הקצוות אלא יש לשני קצוות אלו להתקיים זה לצד זה – השמימי והרוחני אינו שולל את הארצי הגשמי, והעולם הארצי אינו מתיימר להשכיח מהאדם את העולם הרוחני – ואף להשלים זה את זה- הרוחניות מורה את הדרך לאדם בבואו לעסוק בענייני הארץ כיצד להעלותם השמימה, והעולם הארצי, הגשמי, מקבל את משמעותו ואת תפקידו ככל שהוא דבק בעולם השמימי.

בדורות האחרונים החלה להתפשט השקפת הפירוד המפרדת את הקצוות המנוגדים אלו מאלו אופן מוחלט, עד כי נדמה ששני קצוות אלו –השמימי והארצי – שוללים זה את זה, ועל כל אדם לבחור לאן הוא שייך ומהו תפקידו: בשמים או בארץ. כך גם תופעות שונות ומושגים ורעיונות שונים מוינו ככאלו השייכים באופן מובהק לקצה אחד: המצווה – שובצה בעולם השמימי, והאחריות – בארצי; הדבקות בשמימי והיוזמה בארצי וכן הלאה. ולבסוף בני אדם עצמם קוטלגו: רוחניים, בטלנים, העוסקים בעניינים שלא מעלמא הדין ואינם מבינים בענייני העולם, מול ארציים וגשמיים, השוקעים בענייני העולם החולף, ואינם נושאים עיניהם אל הנצח.

אולם, בדורנו, שככו גלי הקדמה הזועפים, ושוב ביד היהדות החרדית להכריז בגאון ה' אלוהנו ה' אחד, ה' גם נעלה ומגביהי לשבת למעלה מהכול וגם משפיל את עצמו לראות בשמים ובארץ. ועלנו לדעת את השקפת הייחוד המלמדת כי שני הקצוות שוכנים זה לצד זה בשלום, ואף מפרים זה את זה. דבר זה, בא לידי ביטוי בלשון הקודש במושגים ומונחים נמבטאים את הקשר ההדוק שבין שני הקצוות, ואת התרומה ההדדית של כל קצה לקצה המקביל לו.

ועיקר שכינה לא בתחתונים הייתה?  אמר רבי יצחק הדא הוא דכתיב צדיקים ירשו ארץ וישכנו לעד עליה. הרשעים מה עשו? תלויין באוויר כי לא השכינו שכינה לארץ. אבל הצדיקים השכינו שכינה לארץ. מה טעם צדיקים ירשו ארץ? וישכנו לעד עליה – ישכינו שכינה עליה (שיר השירים רבה ה, א). כל מה שמתרבה הרוחניות בעולם יותר צריכים גשמיות כדי להפכם לרוחניות. ולכן אמרו חז"ל שעתידין אילני סרק ליתן פירות, ולכאורה קשה, למה צריכין לזה, הלא יש גשיות די והותר בעולם. אלא לפי דברינו ניחא, שלעתיד לבוא יהיה כל כך רוחניות בעולם, שהקדוש ברוך הוא יצטרך כביכול לעשות שאילני סרק גם כן יתנו פירות כדי להרבות את הגשמיות גם כן (הגאון רבי משה פיינשטיין, קול רם פרשת וירא).