הוי"ה אלוקנו הוי"ה אחד
הוויה הוא שמה של כלל המציאות כולה, לא תחום מסוים בלבד במציאות, אלא המרחב המקיף והכולל את כלל ההוויה.
ה' הוי"ה שמו, ה' מחובר לבריאה והבריאה מחוברת לה'. העולם הוא פרי יצירתו של ה'. ולא זו בלבד, אלא שה' נוכח בעולם, והעולם מעיד על עקבותיו. העולם אינו נפרד מה', כביכול העולם השמימי, הרוחני, הטוב והקדוש, מופיע 'למעלה', ואילו העולם, הטבע, החומר, ההנאות, עסקי היומיום, והרוע, נמצאים 'למטה' והינם עולם ריק, עכור, סתמי וחולי. אלא, הכל, השמים והארץ, כולם הם 'הוויה' אחת, הכל מתגלה כנוכחות ה' ורצונו להוות את כל נמצא.
באומרנו על העולם 'הויה', הרי אנו הוא משיגים את העולם כיצירתו של הוי-ה המהווה כל, וממילא כדבר מה המעניין אותו יתברך. דבר מה שאיכפת לו יתברך ממנו. חוסר עניין בעולמו של ה', דהיינו יחס אל עולמו של ה' כאל עולם תפל ונמוך, הוא במובן מסוים חוסר עניין בה' עצמו. אם אנו לא מתעניינים בבריאה, אנו לא מתעניינים במה שמעניין את ה'.
הוי"ה רצונו לומר מהוה כל ההויות
(דרך פקודיך מצות עשה כה חלק המחשבה)
אמרו לי מה שמו: יאמרו אם כן באיזה פועל נמשך ממנו, שבו יקרא בשם מי ששלחך להוציאנו? אהי"ה אשר אהי"ה: ההווה תמיד על ענין אחד מצד עצמו, ומזה יתחייב שיאהב המציאות וישנא כל הפסד מנגד למציאות, כאמרו כי לא אחפוץ במות המת ומזה יתחייב שיאהב משפט וצדקה, אשר תכליתם מציאות, וישנא העול והאכזריות, המטים עקלקלות אל העדר והפסד, ובזה שנא חמס ואכזריות המצרים נגדכם.
(ספורנו, שמות ג, יד).
